אין זיהום חיצוני, קיימת מערכת חיסונית שנחלשה. הסביבה החיצונית שלנו שופעת חיידקים, וירוסים, פטריות, חד-תאים ועוד מגוון של מיקרואורגניזמים שונים. מיקרואורגניזמים אלו נמצאים גם בגופינו. יש לנו בגוף יותר תאים חיידקיים ווירוסים מאשר תאיי גופינו. אנו חיים איתם ביחסי הדדיות (סימביוזה) כבר משחר ההיסטוריה. המנוע האנרגטי של גופינו (מיטוכונדריה), מקורו בתא חיידק. לכן כאשר אנו נוטלים אנטיביוטיקה, כל הגוף נחלש. האנטיביוטיקה הורסת גם את המיטוכונדריות. החיידקים יודעים להפריש בישבילנו הורמונים, כולל סרוטונין, שנרגיש טוב. החיידקים יודעים לאותת לנו על הרעב של התאים, לפני שגוף מאבד משאבים. תחושת רעב מגיע מחיידקים שמאותתים לנו למלא מצברים. החיידקים עוזרים לנו לסנטז ויטמינים וחולקים איתנו את המינרלים. עוזרים לעכל מזון ולווסת חילוף החומרים. בדנ"א שלנו יש גם חלקי דנ"א הוירלי שעוזרים בויסות הגנים.
המחלה מתחילה כאשר גופינו יוצא מהאיזון בעקבות הסטרס שהצטבר בחיים. סטרס מחליש מערכת חיסונית. הסטרסים מביאים אותנו לאכול יתר על מידה, וגם מזון שקשה לעיכול. מכלול של גורמים אלו עושה אותנו חשופים לדלקות גרון, שיעול, קנדידה, ווירוס בטן ועוד. התרבות יתרה של מיקרואורגניזמים בגופינו יכולה להעיד גם על כך שאנו מאפשרים לאחרים לנצל אותנו, לא מאפשרים לעצמינו לבטא רגשות, אוגרים עצבות,עלבון, כעס.
אני רואה במחלה, כולל מחלה דלקתית, גם כלי לריפוי. במחלה, הגוף שורף את הרעלים ומוציא אותם החוצה. המנוחה וזמן איכות עם עצמך עוזרים לעשות בדק בית, להקשיב לרצונות ולצרכים אמיתיים של עצמינו, לקבל פרופורציות על האירועים בחיים. מחלה זה כלי נהדר! לא כדאי להילחם כנגדו, להביס את ה"אויב", להתעצבן. כן זה לא נעים.... אבל אילו כל הליכלוך היה נשאר בפנים, היה יותר טוב? מחלות וכאבים כרונים עם השנים זאת תוצאה של רעלים שלא יצאו החוצה והורסים את האיברים מבפנים. להודות למחלה, להקשיב לה ולהבין את המסר שלה, זאת הדרך לריפוי. ניתן להשתמש בכל שיטה טיפולית שאתם מאמינים בה, יחד עם הודיה למצב, הבנה עמוקה שהגוף יודע הכי טוב מה לעשות ושואף כל הזמן לבריאות. הדרך שבה הגוף בוחר להוציא רעלים החוצה היא תמיד הכי עדינה וטובה בהתחשב בכל הנסיבות וההשלכות שהגוף יודע, אפילו שהמוח שלנו עוד לא הבין אותם.
