למה האסטרטגיה של הדאגנות המתמדת לא משתלמת

אני יודעת כמה זה קשה להפסיק לדאוג. יש אנשים שמבינים שזה לא תורם להם ואפילו הורס את הבריאות, פשוט לא יכולים לעצור את זה ולא יודעים איך. יש אנשים שלא מוכנים לוותר על הדאגנות המתמדת כי בשבלם זה ביטוי של אנושיות ואיכפתיות. יש גם אנשים שלהם הדאגנות משמשת כמוטיבציה לעשייה מתמדת והעלת הערך העצמי.

הכוונות הן טובות, פשוט הדרך של ביטוי הדאגנות מרחיקה אותנו ממבוקשינו: 1. אם מה שאנו דואגים לו לא יקרה, ביזבזנו כוחות נפשינו, נחלשנו, חיינו בסטרס ושידרנו סטרס על הסובבים סתם ככה. 2. אם מה שאנו דואגים לו כן יקרה, ביזבזנו כוחות נפשינו, נחלשנו ואין כוח להתמודד עם המציאות שמולינו. הגענו מותשים לרגע השיא. 3. כש אנו דואגים, אנו מייצרים תמונות בראש של המצבים הלא רצויים, מייצרים רגשות של המצבים הלא רצויים. המוח שלנו קולט מידע זה ונותן לגוף הוראה להפריש הורמונים כמו במצב של הטרטס שהתממש. כלומר בזמן דאגות הגוף שלנו חווה אותם כמציאות ממשית. 4. לכל סיטואציה בחיים יש מספר אפשרויות להתקיים. הדאגות מנתבות דווקא אל הפתרונות הלא רצויים כי השקענו שם המון אנרגיה. בחיינו מתממשים מצבים שבהם אנו משקיעים את המחשבות שלנו.