מרתק אותי להבין את מנגנון של נס הריפוי. כמדענית וחוקרת מטבעי אני כל הזמן מתבוננת, אוספת נתונים, מסדרת אותם ומצליבה מסקנות שלי עם המחקרים שמתפרסמים בעולם. תהליך הריפוי הוא פאזל שמורכב לפחות משבעה חלקים: רצון וצורך פנימי, תמיכה חברתית, תזונה, פעילות גופנית, הגשמת ייעוד, חיבור לעצמך והקשבה לצרכים הבסיסיים שלך. כל חלק כבודו במקומו מונח. אני יוצאת מהנחה שכל המידע, כל הידע וכל הכוחות של הריפוי נמצאים בתוך האדם עצמו. כל כאב וכל מחלה מנסים למסור מסר איזה חלק מהפאזל התרופף וזקוק לתמיכה, חיזוק, הרפיה, שחרור או הידוק. תמיד יש חלק שגורם לעיקר האי נוחות. לפעמים זה פעילות גופנית, לפעמים תזונה, לפעמים זה עולם הרגשות, לפעמים זה עולם המחשבות, עולם המטרות החיים, ייעוד, יחסי אנוש וכו. תפקיד המטפל הוא לעזור לבן אדם בעצמו לזהות איזה חלק מהפאזל צועק "הצילו" ולתמוך באדם בתהליך איזון של אותו החלק. ניתן להשוות זאת לאמא שתומכת בילד שרק עתה התחיל ללכת. הרצון העז ללכת מגיע מתוך הילד עצמו. הילד גם יודע שזה אפשרי. בתוך הילד יש כל כוחות ויכולות נפשיים וגופניים ללכת. אמא פשוט עושה את חוויית הלימוד נעימה, בטוחה,מלאת שמחה ואמונה עד שילד צובר מספיק כוחות וביטחון להתקדם בעצמו. יש נפילות בדרך כמו גם בתהליך הריפוי ואז שוב אמא תומכת ומעודדת "זה בסדר, זה קורה". והילד ממשיך לנסות כי הרצון שלו ללכת הוא עוצמתי. גם לנו כמבוגרים חשובה התמיכה מבחוץ כש אנו פוגשים חוסר ביטחון מסויים בחיים. בשבדיה עשו סקר בנושא הציפייה של אנשים מהרופא המטפל שלהם. רוב האנשים אמרו שיש להם ציפיה לכימיה ולתמיכה נפשית ורוחנית עם הרופא שלהם. אז גם הכימיה, התמיכה הרוחנית ונפשית בין מטפל לאדם היא חלק בתוך פאזל של נס הריפוי. נקודה נוספת היא שניתן לפגוש בדרך גם מספר מטפלים שיתמכו בך ויחזקו כל אחד חלק אחר, אם הקול הפנימי מזמין זאת, ואז העוצמה היא יותר מכפולה. כמו שיש אמא שתומכת בדרכה, אבא תומך בדרך שלו, סבים, סבתות, דודים, חברים ועוד.
