כשאני פוגשת אדם ושואלת "מה הביא אותך אלי?" התשובות הן: "תשמעי, ישנתי לא נוח וניתפס לי הצוואר", "ישבתי מול מזגן התקררתי וקיבלתי שפעת", "אכלתי במסעדה, כנראה האוכל לא היה טרי וקיבלתי קלקול קיבה", "הרמתי לא טוב, נתפס לי הגב", "החבר עשה עלי אפצ'י והדביק אותי". אפילו אחד ההסברים הנפוצים "עשו לי עין רעה". כל התשובות הן נכונות, רק שהן מציגות את ה"קש האחרון". אנו מאוד מעריכים הסתכלות רחבה על החיים ואילו בכל מה שקשור לבריאות ולסיבות המחלה אנו נוטים להיות קצרי ראייה. בנחישות רבה ובביטחון מלא אנו מנסים להסביר על ידי "הקש האחרון ששבר את גב הגמל" את "העומק של הקרחון". החיידק הדביק אותי...חטפתי וירוס... אין מה לעשות, לסבתא הייתה סכרת, לאמא סכרת, וגם לי סכרת.... מההתבוננות המתמדת, מהקליניקה, מהספרים ומעבודה עצמית אני כל יום נחשפת לכך שלכל מחלה ולכל כאב, לכל אירוע בחיינו יש לפחות 7 סיבות/רמות. אם ניקח שפעת, הסיבות הנפוצות להדבקה בשפעת זה עייפות מיום יום ללא יכולת להרשות לעצמנו לנוח. השפעת היא כלי נהדר לאפשר לעצמנו מנוחה בלי רגשות אשם. אני בודקת השערה זו עם כל אדם שמגיע אלי עם שפעת ותמיד מקבלת תשובה חיובית: "כן הייתי עייף, נמאס לי מהכל, רציתי מנוחה, אך לא ככה!" הרשתה לעצמך לקחת פסק זמן, אני שואלת. "לא! איך אפשר? ילדים עבודה..." בעיות גב, צוואר - בדרך כלל מחוסר וודאות, כיוון בתחום מסוים בחיים, עומס יתר, כש אנו סוחבים מישהו על כתפינו ולא מתןך אהבה ורצון אלא מתוך חובה. קלקולי קיבה למיניהם מתרחשות כשיש משהו בחיים שקשה לנו לקבל אותו קשה "לעכל". גם אני מניתי כאן רק "קצה הקרחון" של סיבות למחלה, כי כל מקרה לגופו! אפילו גידולים למיניהם הם בעלי בסיס עמוק רגשי, נפשי, פיזי ורוחני וגם מקרים כאלו אני פוגשת ועובדת איתם בקליניקה. פיתוח המודעות העצמית, המודעות לרגשות, מחשבות, רצונות, הבנת המניעים שלנו עוזרת למנוע המון מחלות וכאבים והעזרה בתהליך זה היא אחד הכלים של הרפואה הסינית. אם כן מחלה מגיע, המודעות עוזרת לעבור את מחלה ביתר קלות, מהירות ולצמוח ממנה. אם התחברתם למה שנאמר, אשמח לשיתופים :)